שאלה: האם עדיף להתפלל תפלת לחש מתוך הסדור בדוקא, או עדיף שיתפלל בעל פה ובעצימת עיניו בשעת התפלה?
תשובה: עיין בשו"ע סי' צ"ה ס"ב ובבאה"ט שם אות א' בשם הט"ז סי' צ"א "מאן דפקח עיניו בשעת צלותיה מקדים עליה מלאך המות". והוסיף שם "ובשכנה"ג כתב אני שמעתי שכל מי שאינו עוצם עיניו בשעת תפלת י"ח אינו זוכה לראות פני שכינה בצאת נפשו ומן אז והלאה מנהגי לעצום עיני עכ"ל".
אח"כ מצאתי מש"כ הזהר הנז"ל במ"ב סי' צ"א סק"ו וז"ל: "משום הכון לקראת וגו' – איתא בזוהר ואתחנן מאן דקאים בצלותא בעי לכסויי רישיה ועינוי בגין דלא יסתכל בשכינתא. [והיינו בטלית של מצוה וכן נוהגין כהיום לכסות ראש עד עינים בטלית מצוה בשעת תפלת י"ח. פמ"ג] מאן דפקח עינוי בשעת צלותיה מקדים עליה מה"מ וכו' ועיין בסי' צ"ה במ"ב סק"ה. עכ"ל.
וכתב הפמ"ג "והיינו בטלית של מצוה וכן נוהגין כהיום לכסות ראש עד עינים בטלית מצוה בשעת תפלת י"ח". באמת נפלאו עלי דברי הפמ"ג מכמה פנים, הקושי האחד כי אין מתעטפין בטלית של מצוה אלא בשחרית, ומה יעשה לדבריו במנחה וערבית שאין מתעטפין בטלית של מצוה? ועוד, שעיקר דברי הזהר מכוונים לעינים "דלא יסתכל בשכינתא" ולא נוהגין כהיום לכסות את העינים בטלית של מצוה אלא את הראש בלבד. ועוד, שכוונת הזהר בכיסוי הראש הוא בכובע ולא מיירי בטלית כלל, והטעם כי רוב העולם לא היו מכסים ראשם. ומנא ליה להפמ"ג לבאר כוונת הזהר כפי שביאר.
ובסי' צ"ה סק"ה כ' המ"ב, "למטה לארץ – ואותן המגביהים ראשיהם ועיניהם למעלה כמביטים על הגג המלאכים מלעיגים עליהם וכתב הפמ"ג שאין לעשות תנועה משונה. וביחיד רשות, ולא בצבור. ובפרט להרים קול וכדומה. כתבו האחרונים שכל מי שאינו עוצם עיניו בשעת תפילת י"ח אינו זוכה לראות פני שכינה בצאת נפשו אך אם מתפלל בסידור ועיניו פקוחות כדי לראות בו לית לן בה. ועיין לעיל בסימן צ"א סק"ו במ"ב".
וכוונת המ"ב והפמ"ג באלה "שמגביהים ראשיהם ועיניהם למעלה כמביטים על הגג", וכן אלה שעושים "תנועה משונה" "ובפרט להרים קול וכדומה" מראים כאילו יש להם קשר ישיר לבורא ית' והם מדברים עמו פנים אל פנים, וכן אלה הפורשים כפיהם כלפי שמיא ומתנועעים מצד אל צד ומראים עצמם כמתפללים בכוונות ובייחודים שלא כיתר הציבור, המלאכים מלעיגים עליהם. ולכן אמר שאם הם רוצים לעשות כן בביתם ביחיד אין שום בעיה בכך, אבל בציבור מחזי כיוהרא.
וקשה לי על מה שכתב הפמ"ג "אך אם מתפלל בסידור ועיניו פקוחות כדי לראות בו לית לן בה". והרי זה ממש נגד מה שכתב הזהר? ואולי כוונתו בזה למי שאינו בקי בנוסח התפלה ואינו יכול להתפלל בלא סידור, אבל בודאי שמי שבקי בתפלה צריך לעצום עיניו בדוקא ולא להתפלל מתוך הסידור.
עוד איתא בסי' ק' "תפלות של מועדות ושל ר"ח צריך להסדיר תפלתו קודם שיתפלל כדי שתהא שגורה בפיו. הגה וי"א דוקא כשמתפללין ע"פ אבל כשמתפללין מתוך הסידור מותר דהא רואה מה שמתפלל. וכן נוהגין". הרי מפורש שצריך לכתחילה להתפלל בעל פה בעינים עצומות. לא מיבעיא למרן שדבריו בהירים כשמש בצהרים שאסור להתפלל מתוך הסידור אלא צריך להתפלל בעינים עצומות כדעת הזהר הק'. אלא אפי' מדברי הרמ"א ז"ל נשמע דס"ל הכי, אלא שהורה היתר לפקוח עיניו אם הוא מתפלל מתוך הסידור. וכנראה משום שאין לו ברירה כי אין התפלה שגורה בפיו.
אבל באמירת קדושה כתב הרמ"א בסי' קכ"ה ס"ב "ויש לישא העינים למרום בשעה שאומרים קדושה". וכ' הט"ז הו"ד במ"ב סק"ו "דהיינו שיהיו סגורות אבל לא בעינים פתוחות", ונ"ל הטעם כדלעיל שאם הוא מביט למרום בעינים פתוחות מיחזי כיוהרא. ומ"מ יש אחרונים ובכללם המגן גבורים שחולקים עליו והתירו שיהיו עיניו פתוחות ולא משום שהוא מסתכל בסידור שהרי צריך שיהיו עיניו נשואות למרום. ולא חשו למה שכתב המ"ב לעיל בס"ק ה' דמיחזי כיוהרא מכיון שכל אחד צריך לישא את עיניו למרום בשעה שאומרים קדושה. וברור דמיירי שהקדושה לרוב העולם שגורה בפיהם ובהא כתב הט"ז שיהיו עיניו סגורות.
עוד עיין במה שכתב השו"ע או"ח סי' תקפ"ה ס"ד "אחר תוקע ולא ש"צ כדי שלא יתבלבל. ואם הוא מובטח שחוזר לתפלתו רשאי לתקוע". ובמ"א שם כ' "ומ"מ כשמתפלל מתוך הסידור בודאי מובטח". ומכאן שכל עיקרה של הלכה זו אינה אלא במתפלל בעל פה. ומיירי בתפלת לחש וכן בחזרת הש"צ של שחרית בר"ה שבה ג' ברכות אמצעיות מלכיות זכרונות ושופרות. ובכל זאת הוא מתפלל בעל פה.
וכן בסי' קכ"ח ס"ו בדין ש"צ שהוא כהן שכ' מרן "לא ישא כפיו אא"כ מובטח לו שיחזור לתפלתו", כ' המ"א "ולדידן שמתפללין מתוך הסידור מובטח שיחזור לתפלתו". וכן בכאן משמע שגם הלכה זו אינה שייכת אלא למתפלל בע"פ שלא מתוך הסידור. ומכאן להלכה שעדיף להתפלל בעל פה ובעינים עצומות. כנלענ"ד.