נשאלתי על מה סמכו הנוהגים להניח ידם על הבנים בזמן שהכהנים נושאים את ידיהם, שתחול עליהם ברכת הכהנים, והרי הכהנים הם המברכים את כל העם בשווה ולא האבות?
תשובה: נראה לי שהתשובה מחולקת לשלוש. האחת אם יש איסור תורה או אפילו איסור מדרבנן, לאבות המניחים את ידם על ראשי בניהם בשעת ברכת כהנים, וכפירש"י בכתובות כד: מדין "כה תברכו – זר הנושא את כפיו עובר בעשה, דכתיב כה תברכו, אתם ולא זרים ולאו הבא מכלל עשה – עשה". והפן השני האם ראוי לאבות להניח את ידם על ראשי בניהם בברכת כהנים, שהרי הכהן הוא המברך ואינו נחוץ באותו זמן גם לברכת האב? והפן השלישי, אפילו שלא בשעת ברכת כהנים, האם יש איזה חשש איסור בברכת זר כשהוא מניח ידו על ראש המתברך?
התורה תמימה בפרשת נשא פ"ו הערה קל"א בפסוק "כה תברכו" דן בשאלה זו וכתב "ענין זר הנושא את כפיו הוא כשעולה לדוכן לברך את ישראל בברכת כהנים, ונראה דלכן נקרא ע"פ רוב ענין ברכת כהנים בשם נשיאות כפים להבדיל מסתם ברכות בכלל, אשר בוודאי אי אפשר להגביל רק לכהנים, יען כי הלא לכל איש מותר לברך איש את רעהו, ואפילו זרים, ורק בזה מצויינת ברכת כהנים שהיא בנשיאת כפים, כפי שיבא בדרשה בסמוך".
ויש לחקור מנא ליה שהאיסור אינו אלא בזר העולה לדוכן לישא כפיו לברך את ישראל בברכת כהנים? ומנא ליה שלכל איש מותר לברך את רעהו שלא בנשיאות כפים?
ונראה שיש רמז לנשיאות כפים בברכת אהרן מהפסוק "וַיִּשָּׂ֨א אַֽהֲרֹ֧ן אֶת־יָדָ֛ו [יָדָ֛יו] אֶל־הָעָ֖ם וַֽיְבָֽרֲכֵ֑ם". (ויקרא ט, כב) וזה שכל אחד רשאי לברך את אחרים כפי חפצו יש ללמוד מהפסוקים הבאים ושכמותם. "וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה"; "וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר"; "וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם"; "וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה"; וַיְכַל דָּוִד מֵהַעֲלוֹת הָעוֹלָה וְהַשְּׁלָמִים וַיְבָרֶךְ אֶת הָעָם".
והקשה התורה תמימה "על מה סמכו העולם לברך איש את אחיו בנשיאות כפים על ראש המתברך, כמו שנוהגין בברכות חתנים וכדומה, אחרי כי כמבואר הוי סדר ברכה זו מיוחדת רק לכהנים, ולזרים יש בזה איסור עשה, ודוחק לומר כי לכהנים מסורה רק בנוסח הברכה שמבואר בפרשה יברכך וגו', יען כי כפי שמתבאר מסוגיא דמנחות יח. הוי ענין נשיאות כפים עבודה כשאר עבודות שבמקדש. ואני שמעתי מאיש אמונים שהגר"א מווילנא ברך את הג"מ רי"ח לנדא מו"ץ דווילנא בשעת חופתו והניח ידו אחת על ראש הגרי"ח בשעת הברכה, ושאלוהו על ככה, והשיב, כי לא מצינו ברכה בשתי ידים רק לכהנים במקדש, וזולת זה לא ראיתי ולא שמעתי מי שיעיר בזה, והיא הערה נפלאה". עכ"ל ועיין שם בהמשך דבריו.
ובאמת מעשים בכל יום שהאבות עושים בדיוק כך. שבברכת כהנים מניחים את שתי ידיהם על ראש צאצאיהם. וגם שלא בשעה שהכהנים עולים לדוכן, מברכים את יקיריהם בהפרדם לעיר אחרת וכדומה ומברכים אותם בברכת כהנים, וכן גדולי ישראל מברכים אנשים פרטיים שבאים לחסות בצילם ולקבל את ברכתם בהניחם את שתי ידיהם על ראשיהם ומברכים אותם בברכת כהנים, ולא מצינו פוצה פה ומצפצף לאיסור.
וכן ראיתי בשו"ת יהודה יעלה ח"א – או"ח סימן מ"א שכתב "ולע"ד נ"ל דתמה אני על הכרעת רמ"א דיחידי עובר בעשה והרי מעשים בכל יום ויום שאבות מברכים לבנים וגדולי ישראל מברכים ליחידים וגם לרבים בברכת כהנים. ואין סברא לומר שהזמן והמקום גורם לבד. ר"ל דוקא בזמן התפלה ועל הדוכן עובר בעשה ולא בזולת מקום וזמן הנ"ל דמה"ת פשיטא שאין מקום לחלק בזה ומכ"ש להפוסקים דתפילה דרבנן. א"ו פשוט דדוקא בנשיאות כפים כדדרשינן כה תברכו בנשיאות כפים".
ואחרון חביב ראיתי להגאון רבינו עובדיה יוסף שכתב בשו"ת יביע אומר ח"ג – או"ח סימן י"ד אות ח' וז"ל: "ובהיותי בזה ראתה עיני להמג"א, עמ"ש התוס' בשבת קיח: לא ידע ר"י מה איסור יש בזר העולה לדוכן, אם לא משום ברכה לבטלה וכו'. ותמוה דהא אמרי' דזר הנושא כפיו עובר בעשה. וכ' המג"א, דאפשר דס"ל לר"י דאיסור עשה היינו מה שהזכיר ה' לבטלה בברכה. ע"ש. ובתשו' נו"ב קמא או"ח סי' ו, נחלקו ב' לומדים בד' המ"א, אם כוונתו היא על הברכה שלפני הב"כ שאו' אק"ב של אהרן כו'. או כוונתו על הבר' כהנים גופא שמזכיר את ה' בברכה שמברכים לישראל, שאו' יברכך ה' וכו'. וסיים הנו"ב, הראיתי פנים לדברי שניהם, אבל המכוון יותר הוא דקאי על הברכת כהנים ממש, ולא על הברכה שלפניה". ע"כ.
וקשה לי על הנודע ביהודה, שהואיל ופסוקים הם בתורה, הגם שלא נצטווה המברך לברך בהם את ישראל, למה יעבור משום הזכרת שם ה' לבטלה. והרי למדנו מהגמ' במכות כג: שאין בכך איסור לברך אחד את חבירו בשם ה'. "גופא א"ר יהושע בן לוי שלשה דברים עשו ב"ד של מטה והסכימו ב"ד של מעלה על ידם [אלו הן] מקרא מגילה ושאילת שלום [בשם] והבאת מעשר מקרא מגילה דכתיב (אסתר ט) קימו וקבלו היהודים קיימו למעלה מה שקבלו למטה ושאילת שלום דכתיב (רות ב) והנה בועז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם ואומר (שופטים ו) ה' עמך גבור החיל מאי ואומר וכי תימא בועז הוא דעביד מדעתיה ומשמיא לא אסכימו על ידו ת"ש ואומר ה' עמך גבור החיל".
אבל באמת דא עקא מגמרא זו יש ללמוד שהיה הדבר אסור אלא שמאחר שעשו ב"ד של מטה הסכימו ב"ד של מעלה על ידם. אבל באמת היה צריך לאסור את זה מדין "כה תברכו – אתם ולא זרים".
ואף על פי דפוק חזי מאי עמא דבר שנוהגים הגדולים לברך את הקטנים בברכת כהנים ולית דחש להא ד"כה תברכו – אתם ולא זרים", וגם לא חששו משום הזכרת ה' לבטלה, מכל מקום הדבר קשה על מה סמכו להתיר דבר זה שהוא לכאורה איסור תורה?
ובאמת כתב הרה"ג ע"י שם שהמשנה ברורה בבאור הלכה ר"ס קכח כתב שנראה מהפמ"ג שעכ"פ יש איסור בכל גוונא. ומ"מ סמכו להקל בהסתמך על דעת המגן גבורים "שאין איסור אלא במתכוין לברך בכוונת המצוה, הא לאו הכי אין כאן איסור עשה כלל". עכ"ל.
ולי הקטן נראה טעם אחר מדוע לא נאסר אלא לזר שעולה לדוכן ומברך שעל זה נאמר כה תברכו – אתם ולא זר, דאיתא בכתובות כד: "איבעיא להו מהו להעלות מנשיאות כפים ליוחסין תיבעי למ"ד מעלין מתרומה ליוחסין ותיבעי למ"ד אין מעלין תיבעי למ"ד מעלין הני מילי תרומה דעון מיתה היא אבל נשיאות כפים דאיסור עשה לא או דלמא לא שנא תיבעי למ"ד אין מעלין הני מילי תרומה דמיתאכלא בצנעא אבל נשיאות כפים דבפרהסיא אי לאו כהן הוא כולי האי לא מחציף אינש נפשיה או דלמא לא שנא רב חסדא ורבי אבינא חד אמר מעלין וחד אמר אין מעלין א"ל רב נחמן בר יצחק לרבא מהו להעלות מנשיאות כפים ליוחסין א"ל פלוגתא דרב חסדא ורבי אבינא הלכתא מאי א"ל אנא מתניתא ידענא דתניא ר' יוסי אומר גדולה חזקה שנאמר וגו'". עכ"ל הגמרא
מחלוקת דומה מצינו בסוכה נא. ושם פירש"י "מעלין מדוכן – הרואהו עומד על הדוכן עם הלוים אין צריך לבדוק אחריו, לא להשיאו מיוחסת ולא לתת לו מעשר ראשון, דודאי לוי הוא, שמפני דבר זה לא הרגילו להעמיד שם כי אם לוים, כדי שלא יטעו בהם בני אדם להחזיקם כלוים ואינם לוים.
וכן איתא במסכת ערכין יא. גבי עבדי כהנים "מ"ד עבדים היו קסבר אין מעלין מדוכן לא ליוחסין ולא למעשרות מ"ד לוים היו קסבר מעלין מדוכן בין ליוחסין בין למעשרות ולמ"ד ישראלים היו קסבר מעלין מדוכן ליוחסין ולא למעשרות".
הרי מפורש שדוכן או נשיאות כפים עשוי לשמש עדות לכך שהוא כהן או לוי. "דאי לאו כהן הוא כולי האי לא מחציף אינש נפשיה" לעלות לדוכן בפרהסיא. אבל כשזר מברך את בניו או חכמים שמברכים את תלמידיהם בברכת כהנים לא שייכת בהם חששה זו כלל.
מכל האמור לעיל ברור מללו שלא זו בלבד שאין בזה חשש איסור אפילו כשישראל מברך את בניו ותלמידיו בהדיא בברכת כהנים ובשם ה', אלא בפרט שכך נהגו כל ישראל, ומנהג ישראל דין הוא. ועוד שאין זה מנהג בלעדי לקהילות הספרדים אלא מנהג כל ישראל כדלעיל. ואם ראוי מנהג זה גם בלא בשעת נשיאות כפים כ"ש שראוי הוא בשעה שהכהנים נושאים את ידיהם שברכתם תעבור בדוקא דרך האבות שמחבבים את בניהם ותלמידיהם. כן נלע"ד.
אלא שבענין זה לבי נוקפי שהרי נאמר במפורש "כב וַיְדַבֵּ֥ר יְיָ֖ אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: כג דַּבֵּ֤ר אֶֽל־אַֽהֲרֹן֙ וְאֶל־בָּנָ֣יו לֵאמֹ֔ר כֹּ֥ה תְבָֽרֲכ֖וּ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אָמ֖וֹר לָהֶֽם". הרי בהדיא שזו היא מצות ה' מיוחדת למשה לאומרה לאהרן ולבניו בלבד ולא לאחרים. ונראה בבירור שהמדובר בעצם הברכה – יברכך וכו' ואיך יכולים אחרים להשתמש באיצטלה של כהנים? ומנין לנו שהאיסור המדובר במלים "כה תברכו" אינו אלא בנשיאות כפים? שאם אכן כן הוא, העיקר חסר מן הספר. שהתורה היתה צריכה לומר "כה תברכו… אמור להם בנשיאות כפים". ומציאות זו שכך נהגו, יש עליה עננה כבדה, שאפשר שנוהגים שלא כדין. ואין לומר שכוונת האיסור "כה תברכו – אתם ולא זרים שייך לברכה שקודם ברכת כהנים – "אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה", שהיא בודאי ברכה לבטלה שהרי הם לא נצטוו. זאת ועוד, שבסוף נאמר "וְשָׂמ֥וּ אֶת־שְׁמִ֖י עַל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽאֲנִ֖י אֲבָֽרֲכֵֽם". משמע שהברכה גופא אינה "ברכת הכהנים" אלא "ברכת ה'" שהיא תחול עליהם אחרי שהכהנים יברכום בשמו ית'. ומכלל הן אתה שומע לאו, רק אם הם ישימו את שמי עליהם, רק אז אני אברכם אבל אם מישהוא אחר ישים את שמי עליהם לא תחול עליהם ברכתי. וצדקה טענתו של בעל הפמ"ג לאסור בכל גוונא כמובא לעיל בבאור הלכה ר"ס קכח ואין להסתמך על דעת המגן גבורים "שאין איסור אלא במתכוין לברך בכוונת המצוה, דמנא ליה לחלק בזה. ולפיכך נ"ל שמנהג זה צריך עדיין עיון גדול. אליהו שלום שלוש.