שאלה: ארבעים וחמשה אנשים בביהכנ“ס ועשרה מהם סיימו תפלתם, האם מותר לש“צ לפתוח בחזרת הש“צ או שצריך להמתין עד שיסיימו כל הצבור או רוב הצבור את תפלתם? ומדוע?
תשובה: לענ“ד יש בזה שני ענינים שונים בתכלית. האחד הוא לברר בכמה הכי פחות מתפללים שסיימו את תפלתם יוכל הש"צ לפתוח בחזרת הש"צ באופן שלא תהיינה ברכותיו לבטלה. האם צריך להמתין לרוב מנין של ששה מתפללים שסיימו תפלתם? או לרובא דמינכר שהם שבעה מתפללים? או האם צריך להמתין לעשרה שיוכלו לענות אמן על ברכותיו? או שצריך להמתין לרוב המתפללים? או שצריך להמתין לכל המתפללים? ולמי אינו צריך להמתין לכו"ע? ולמי חייב להמתין בכל מקרה?
לכאורה נראה בפשטות דאזלינן בתר רובא, דהא איתא בגיטין לו: אין גוזרים גזרה או מנהג על הצבור אא“כ רוב הצבור יכולים לעמוד בה, וקיי“ל דרוב הצבור ככולו. וכיון שאין רוב הצבור יכולים לעמוד במנהג זה, שמתחיל השליח ציבור להתפלל, והם לא יענו עמו קדושה וברכות, רשאים הם לבטל מנהג רע זה. ומכאן נלמד שאם רוב הצבור מתפללים אסור לש"צ לפתוח בחזרת הש"צ אפי' יש לו עשרה מתפללים שסיימו תפלתם,
וכן איתא במ"ש הרמב“ם ה‘ ממרים פ“ב ה“ה וז“ל: ”ב“ד שנראה להם לגזור גזרה או לתקן תקנה או להנהיג מנהג צריכים להתיישב בדבר ולידע תחילה אם רוב הצבור יכולין לעמוד בהם או אם אין יכולין לעמוד. ולעולם אין גוזרים גזרה על הצבור אא“כ רוב הצבור יכולין לעמוד בה“.
א"נ מכח סברא, כיון דמקרי שליח צבור ולא שליח של מנין אנשים הרי שהוא מייצג את כל הצבור וקיי“ל רובו ככולו, ולפיכך נראה שמדינא חייב להמתין עד שרוב הצבור יסיימו תפלתם.
וחובה זו להמתין עד שיש לפחות רוב הצבור הובאה במ"ב סי‘ קכ“ד סקל“ז וז"ל: ”אבל על רוב הצבור מחויב להמתין בכל התפלה שלא להתחיל בברכה שלאחריה עד שיענו אמן וכן בקדיש שלא להתחיל יתברך עד שיענו הרוב איש“ר. וכן כל כה“ג. ובעוונותינו הרבים הרבה אנשים נכשלים בזה כשמתפללין לפני העמוד שחוטפין וגו‘. ועיין בש“ת שהביא שזה מעכב אף דיעבד שאסור שוב לענות אמן עליה מכיון שהתחיל ברכה אחרת“. הרי מפורש בדבריו שצריך שיענו רוב הצבור ולא רוב עשרה מהצבור.
ומאחר שמסקנת הדברים לעיל היא ללכת אחרי הרוב, היה נראה לכאורה שאם ישנם רק עשרה מתפללים ורובם או אפילו רובא דמינכר סיימו תפלתם יכול החזן להתחיל בחזרת הש"צ. אבל באמת נראה שלא רק מדין "ועשית הישר והטוב", אלא מדינא חייב להמתין עד שכולם יסיימו תפלתם וכן הוא בהדיא שם ס"ד "כשש"צ חוזר התפלה, הקהל יש להם לשתוק ולכוין לברכות שמברך החזן ולענות אמן. ואם אין ט' מכוונים לברכותיו, קרוב להיות ברכותיו לבטלה".
וכהיום ראיתי בבולטימור שמקפידים על כך שיהיו שם עשרה שיענו ולא מסתפקים ברוב שסיימו תפלתם. אלא שמתוך חומרתם טעו לחשוב שעשרה הוא העיקר ואין מתחשבים עוד ברוב הצבור, אבל כדלעיל מוכח שחובה להמתין לפחות עד שרוב הציבור סיימו תפלתם.
וכן איתא בסי‘ קמ“ט ס“א לענין לצאת קודם שהכניסו ס“ת לארון הביא הרמ“א מ“ש הב“י בשם הר“י בחדושי מגילה דאם אין יוצא רק אחד לית לן בה. וכתב עליו המ“ב שם סק“ב ”ואפי‘ שנים או שלושה והטעם דיש כבוד לס“ת כיון שעדיין רוב הצבור שם“. ולמה לא אמר שדי אם נשארו שם מנין של עשרה שיש בזה כבוד לס“ת ולמה הצריך רוב צבור? אלא ודאי שרוב צבור הוא הקובע ולא עשרה.
והטעם החשוב ביותר מדוע צריך להמתין עד שרוב הציבור סיימו את תפלתם הוא בכדי שכולם יוכלו לענות לקדושה. ואין לומר שישתוק זה המתפלל ויוצא י“ח קדושה בשתיקתו דהא איתא פלוגתא אם הרהור כדבור דמי או לא. שאם הרהור כדבור דמי הרי ראוי לו להמשיך בתפלתו דהוי הפסק, ואי לאו כדבור דמי, א“כ לא הועיל לו מאומה ששתק בשעת קדושה, כיון שלא יצא י“ח. ומה שתירצו שהוא כביכול עושה תנאי עם הקב“ה, שלענין העבירה הרהור לאו כדבור ואילו לענין המצוה יחשב כדבור, הוא פלאי, ולא יצאנו מכלל ספק. ובהכרח אם הרהור כדבור דמי עשה עבירה שהפסיק בתפלתו ואם לאו כדבור דמי ולא עשה עבירה ממילא לא יצא ידי עניה לקדושה.
וכן כתב בשו"ת יחווה דעת ח"ה סי' י"ג שהשיב בנד"ד וז"ל: "ראשית כל יש להקדים שאמירת קדושה בתפלת החזרה מעכבת, וכמו שכתב הכל בו סי' מ"ג, הובא בב"י סי' קכ"ו, שעיקר מה שחוזר השליח צבור התפלה בקול רם בזמן הזה שכולם בקיאים אינו אלא בשביל הקדושה. וכן כתבו המחזור ויטרי סי' מ"ד, ושבולי הלקט סי' כ"ו. ובארחות חיים אות פ"א שחזרת השליח צבור להוציא מי שאינו בקי, או כדי לענות קדושה. והטור סי' קכ"ד כתב ולאחר שסיימו הצבור תפלתם יחזור השליח צבור התפלה להוציא מי שאינו בקי וכו', וגם כדי שיענו קדושה אחריו. וכתב הב"ח דנפקא מינה שאפילו אם הצבור כולם בקיאים צריך לחזור בשביל קדושה".
עוד כ‘ האבודרהם בשם רבינו האי שהנכנס לביהכנ“ס כשהצבור מתפללין ימתין להתפלל עד שיגמרו ויאמר עם הש“צ מלה במלה בחזרת הש“צ. ואי תימא ששתיקתו באמצע התפלה מיחשיב כעניה לקדושה למה לא יתחיל תפלתו בעוד שהם מתפללים וישתוק בשעת קדושה? אלא ודאי שאין טעם בשתיקתו כיון שאחד מהשתים, או שעשה עבירה וענה קדושה או שלא עשה עבירה ולא ענה קדושה.
מאידך יש לומר שלא די בעשרה או ברוב אלא שצריך להמתין עד שכולם יסיימו תפלתם כדמוכח בהדיא בדעת מרן בשו"ע סי' קכ"ד ס"א וז"ל: "לאחר שסיימו הצבור תפלתן, יחזור ש"צ התפלה, שאם יש מי שאינו יודע להתפלל יכוין למה שהוא אומר ויוצא בו". מהמלים "שסיימו הצבור" בה' הידיעה, משמע כולם, ולא די בעשרה מהם, או אפילו ברוב, שאם כן היה צריך לפרש זאת.
ואף על פי שמפורש בדברי המ"ב סי‘ קכ“ח סקנ“ט הביא בשם הפמ“ג שהכהנים לא יעקרו עד שיסיימו הצבור לענות אמן אחר ברכת שים שלום דהיינו עד שיסיימו רוב הצבור. לא נראה כן לענ"ד, דמלשון "הציבור" משמע כולם, וה“ה בנד“ד. ועיין במ“ב סי‘ קל“ה סק“ז. ובסי‘ תקס“ו סק“ג כ‘ המ“ב בענין הקורא בתורה ”וראוי ליזהר שהש“צ ימתין עד שיסיימו כולם ואח“כ יתחיל לקרות כדי שישמעו כולם מתורה“.
בגמ' ברכות מז. "רבה בר בר חנה הוה עסיק ליה לבריה בי רב שמואל בר רב קטינא, קדים ויתיב וקמתני ליה לבריה אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיכלה אמן מפי העונים. רב חסדא אמר מפי רוב העונים. אמר לו רמי בר חמא מאי שנא רובא דאכתי לא כליא ברכה, מיעוטא נמי לא כליא ברכה. אמר ליה שאני אומר, כל העונה אמן יותר מדאי אינו אלא טועה". מדברי הגמרא הזו מוכח בהדיא שאין צריך להמתין לאחד שמאריך יותר מדי באמן הא לאו הכי בודאי שצריך להמתין עד שיכלה אמן מפי כל העונים. וה"ה לדידן.
כיו"ב כתב הרמ"א בסי' קכ"ד ס"ג בשם בנימין זאב סי' קס"ח וז"ל: "קהל שהתפללו וכולם בקיאים בתפלה, אעפ"כ ירד ש"צ וחוזר להתפלל, כדי לקיים תקנת חכמים. הגה: ואם יש יחידים בקהל מאריכין בתפלתן, אין לש"צ להמתין עליהם אפי' היו חשובי העיר; וכן אם היה מנין בבהכ"נ, אין להמתין על אדם חשוב או גדול שעדיין לא בא". דהא מפורש בהדיא ברמ"א "יחידים" ומשמע שאם יש יותר מיחידים חייב להמתין עד שיסיימו תפלתם.
זאת ועוד שהמ"א שם סק"ז הוסיף "ועכשיו נהגו להמתין על האב"ד ונ"ל הטעם מפני שרוב האנשים מתפללין במרוצה ואם יחידים מתפללים מלה במלה לא יוכלו לענות לקדושה עם הצבור, לכן ממתינים. לפיכך נ"ל דאף אם אין אב"ד בעיר יש להמתין על המתפלל מלה במלה. אבל כשמאריך יותר מדי אין להמתין עליו כמ"ש על ר"ע כשהיה מתפלל עם הצבור היה מקצר ועולה, וכתוב בס"ח סימן תשפ"ד ש"אם אחד צריך להאריך וירא שיתלוצצו עליו יכול לילך לאחוריו בשעה שמתחיל החזן אע"פ שעדיין לא גמר תפלתו ויחזור למקומו ויגמור". והעתיק דבריו המ"ב בסי' קכ"ד סקי"ג והוסיף בשם הפרמ"ג "ובכל זה אם כונתו לש"ש בזה שפיר דמי". ובסקט"ו שם נתן טעם נוסף לזה שממתינים לאב"ד בכדי למנוע בטול תורה וז"ל "ונראה הטעם משום דהמנהג כהיום בערי ישראל לקבוע עם האב"ד ביחד עת ללמוד אחר התפילה ואם כשיתקבץ מנין תיכף יתפללו ילך אח"כ כ"א לדרכו ויוגרם עי"ז ביטול תורה. וקביעות לימוד שלאחר התפילה הוא ענין גדול וכדאיתא בטוש"ע לקמן סי' קנ"ה".
ועיין מש"כ בכף החיים אות י"ב שם וז"ל: "וכ"כ כנה"ג בהגה"ט סי' צ' דהמנהג עכשיו להמתין לחכם הקהל ולכל גדולי הקהל ואין בזה טורח צבור שהם מוחלים על כבודם עכ"ד. והביאו א"ר שם וכ' דמ"מ נראה שאין להרב להאריך כ"כ כדמצינו בר"ע שהיה מקצר" וגו'.