יש לחקור כאשר בוודאי יפסיד אחד מהשנים, קדיש או קדושה. מה עדיף? דין זה שייך במקרה שהוא רוצה להתחיל להתפלל מנחה קודם שמתחיל הש"צ קדיש שקודם שמונ“ע בכדי שיוכל לסיים תפלתו קודם שיגיע ש"צ לקדושה, שבכך יוכל לומר קדושה עם הציבור. וגם ירויח שיוכל לענות לכל האמנים של הברכות, או לפחות לרובם. האם ראוי להתחיל תפלתו קודם קדיש של הש"צ או עדיף שישמע קדיש ויתחיל תפלתו ביחד עם הש"צ וכשיגיע ש"צ לקדושה ישתוק ויכוון?
במסכת ברכות כא: מצינו מחלוקת בין רב הונא לריב"ל בענין הנכנס לביהכנ"ס ומצא צבור שמתפללין ומסקנת הגמ' שם "ודכולי עלמא מיהת מיפסק לא פסיק (לקדושה, בתוך תפלת לחש שלו). איבעיא להו מהו שיפסיק ליהא שמו הגדול מבורך? כי אתא רב דימי אמר, ר' יהודה ור' שמעון תלמידי דר' יוחנן אמרי לכל אין מפסיקין חוץ מיהא שמו הגדול מבורך, שאפי' עוסק במעשה מרכבה פוסק. ולית הלכתא כוותיה" עכ"ל הגמ'.
הרי מוכח בעליל שלקדושה לית מאן דפליג שאינו מפסיק ואילו לקדיש יש מחלוקת אי פסיק אי לא פסיק. ואע“ג דהלכתא דגם לאיש“ר לא מפסיק, מיהא הא איכא מ“ד דמפסיק לקדיש בעוד לכו“ע לא מפסיק לקדושה. ומכאן שלהאי מ“ד מעלת הקדיש היא למעלה מזו של קדושה.
ולעניות דעתי נראה שבתפלת ערבית יתחיל תפלתו קודם הציבור באופן שיגיע לויאמר של פרשת ציצית. וימתין לשליח ציבור שיתחיל התפלה ויענה לקדיש וברכו, וימשיך בתפלתו מפרשת ציצית עד סוף תפלת שמונה עשרה. ואז יוכל לענות לקדיש תתקבל וברכו שקודם עלינו לשבח. ואין לומר שבעשותו כן אינו מתפלל ביחד עם הציבור שהרי הוא מסיים ביחד עם הציבור רק לא מתחיל ביחד אתם. וכן אם בא מאוחר אחרי שהציבור התחילו תפלת ערבית יתחיל להתפלל תפלת לחש מיד באופן שיספיק לסיים את תפלתו ביחד עם הציבור, ואחרי עלינו לשבח יקרא את ברכות קריאת שמע עד שומר את עמו ישראל לעד, אמן. ואם הוא מהיר בתפלתו ימתין להתחיל תפלת לחש לשעה שמתחילים הציבור, וזה עדיף מאשר יתחיל להתפלל מתחילת התפלה וירוץ כסוס כפרד להגיע למקום שהציבור עומד באופן שעגלתו תתהפך על פיה, ואחרי עלינו לשבח יקרא את ברכות קריאת שמע בנחת עד שומר את עמו ישראל לעד, אמן.
אבל במנחה אף שמעלת הקדיש גדולה ממעלת הקדושה, אם אינו מסוגל להתפלל במהירות המירבית של הציבור ואם יענה לקדיש ויתפלל עם הציבור תפלת לחש לא יגיע לקדושה ויצטרך לשתוק ולכוון, עדיף שיתחיל את תפלתו בשעה שהש"צ מתחיל אשרי יושבי ביתך או אפילו קודם לכן, ובשעת הקדיש יסמוך על הדיעה שהיא להלכה בענין קדושה לשתוק ולכוון, באמירת איש"ר. וזה עדיף משישתוק ויכוון לקדושה, מכיון שיש רק קדושה אחת ואילו קדיש יש יותר מקדיש אחד שיכול לענות עליו. זאת ועוד, שבכך יוכל לענות גם את האמנים של הברכות. אבל אם יתחיל תפלת לחש ביחד עם הציבור יפסיד קדושה ואמנים.
עוד נראה לענ"ד שגם בתפלת שחרית אם הוא יודע שלא יספיק להגיע עם הש"צ לקדושה, עדיף שיתחיל תפלת יוצר כשיגיע הש"צ לסוף אחד מהמזמורים של פסוקי דזמרה. ויעצור כשיגיע לאחד מבין הפרקים כגון יוצר המאורות, או והיה אם שמע, או כימי השמים על הארץ ויענה לקדיש וברכו ביחד עם הציבור. וימשיך את תפלתו עד סוף תפלת שמונה עשרה באופן שיוכל לענות לקדושה וירויח גם את האמנים של ברכות הש"צ בחזרתו. וכמובן שאם יוכל להספיק להגיע עם הש"צ לפחות לקדושה דיוצר שמיושב, עדיף שיתחיל תפלת יוצר ביחד עם הציבור, ואם לא הגיע עם הציבור לתפלת לחש ימתין מלהתפלל תפלת לחש עד לחזרת ש"צ, ויתחיל תפלתו יחד עם הש"צ. והוא הדין אם התחיל תפלתו לאחר שהתחילו הציבור תפלת יוצר יתחיל תפלתו מתחילת יוצר ולא יתפלל עמם תפלת לחש אלא ישתדל להתפלל יחד עם הש"צ בחזרת הש"צ. ואם לא הגיע עם הש"צ לקדושה ישתוק ויכוון.
סמך לשיטתי נובע לא רק משום שישנם יותר קדישים מאשר קדושה אחת אלא משום שישנה מחלוקת אם הרהור כדבור דמי או לאו כדבור דמי. ואם שומע כעונה או לאו. ממילא אם כדבור דמי הרי אם הוא באמצע תפלת שמונ"ע והצבור עומדים בקדושה והוא שותק ומכוון, הרי זה נחשב הפסק בתפלתו, בפרט אם שומע כעונה. ראיה לכך שכן פסק השו"ע בדין הבא מאוחר לביהכנ"ס שאם יכול להספיק להתחיל ולסיים תפלתו קודם שיגיע ש"צ לקדושה יתחיל ואם לאו לא יתחיל. והשאלה היא למה שלא יתחיל, וכשיגיע ש"צ לקדושה ישתוק ויכוון? אלא בוודאי שאין זה ראוי מהטעמים שכתבתי. ובפרט שהוא ירויח בנוסף לכך לענות לקדיש שאחרי התפלה, וגם ירוויח לענות אמן על ברכות הש"צ בחזרת הש"צ. והנלע"ד כתבתי, וכן אני נוהג הלכה למעשה, והי"ת יצילני משגיאות אמן.